<h1>ספר החינוך מצוה תק"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שלא ירבה המלך ממון רב, כלומר שלא יהיה תחת ידו אלא כשיעור מה שהוא צריך למרכבתו ועבדיו המיוחדים לו, ועל זה נאמר [דברים י"ז] וכסף וזהב לא ירבה לו. משרשי המצוה מה שמבואר בכתוב לבלתי רום לבבו וגומר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה של עצמו הוא דאינו מרבה אבל מרבה הוא לצורך ישראל ולתועלתם, כלמור לשמור אותם ועריהם ומקומותם מן האויבים. ויתר פרטיה בסנהדרין [פרק שני]. ומלך העובר על זה ושם מגמתו למלא אוצרות מממון להשלים חפצו לבד, לא שתהא כוונתו לתועלת העם ושמירתם, עבר על לאו זה ועונשו גדול מאד כי כל העם תלויים במלך, על כן צריך הוא להשים כל השגחתו בטובת עמו ולא בכבוד עצמו והשלמת תאוותיו.
